יריב גולדמן. אליך
(עצמאי)

מה שאלדד לוי עושה באינסטרומנטליות מחושבת יריב גולדמן עושה בשירה נלהבת. גולדמן הוא סוג של גוראן ברגוביץ` ישראלי, מחובר לטבע ונפעם מהבריאה. הוא תמהיל חסר-מעצורים של סוגות וסגנונות שונים, ומחבר מוזיקה דתית עם אתנית, תפילה עם חאפלה, מסורת עם פופ וכליזמר עם רוק. השירים שלו שאופים אל המקורות ונכתבו בהשראתם. מקצתם ("ברכת הכהנים", הלהיט הפותח והמוביל, "מה ידידות" או "אני לדודי") לקוחים משם, מרביתם פרי יצירתו. בכל המיקרים הלחנים שלו, עם שותפות נאמנה מצד המפיקים שחר קאופמן ושני בן-כנר, ועשרות שותפים נוספים בנגינה (בכלים אותנטיים ושורשיים) ובשירה.

באלבום 13 יצירות (61:20 דקות), ספק תפילות, ספק פיוטים ותמיד שירים יפים ("קשת בענן", "תודה"), שנעים בשבילי הרוחניות והאמונה, כיסופים ושאיפה לעולם טוב יותר, בריחה מהמולת הכרך אל הנופים הגליליים. השירה של גולדמן כנה וסוחפת בדבקותה ובאמונתה, והיצירה - גם כשהיא מורכבת יותר (כמו בשיר הנושא או ב"אב הרחמים") - טבולה באופטימיות מדביקה. פעם הוא קרליבך, פעם "שבע", פעם עידן רייכל וכמעט תמיד ברגוביץ. ותמיד שמח.